החלטה בתיק בר"ע 51039-12-12

סגן הנשיאה, השופט יגאל  פליטמן

1.     לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע (השופט צבי פרנקל; ב"ל  47146-12-11), מיום 22.11.12, בו נדחה ערעור המבקש על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה), מיום 12.12.11 (להלן- הוועדה).

2.     הוועדה התכנסה בעניינו של המבקש בשני מועדים. בישיבת הוועדה מיום 12.9.11, הקשיבה הוועדה לטענות המבקש ובא כוחו. הוועדה ערכה למבקש בדיקה קלינית. הוועדה קבעה כי המבקש " נינוח, ללא סימני מצוקה, משקל הגוף בעודף קל, מתהלך בחופשיות ועולה בקלות למיטת הבדיקה. לחץ הדם 150/85 (לא לקח היום את התרופות להורדת לחץ הדם) דופק 88 סדיר, אוורור תקין ללא חרחורים או סיבוכים ללא הגדלה של הכבד או הטחול, ללא בצקות בגפיים. מסוגל לשכב פרקדן 10 דקות ללא מצוקה נשימתית...". הוועדה ביקשה, לצורך סיכום דיון, את תשובות בדיקת האקו דופלר (להלן - בדיקת האקו)  ומבחן מאמץ שבוצעו טרם אשפוזו האחרון של המבקש, מחודש יוני 2011, וכן את סיכום האשפוז ודו"ח הצנתור שבוצעו בחודש יוני 2011. בישיבת הוועדה, מיום 12.12.11, עיינה הוועדה בסיכום המחלה מיום 25.6.11, שנערך בעקבות אשפוז המבקש בשל אוטם חוזר בשריר הלב. הוועדה ציינה כי בבדיקת אקו שבוצעה באשפוז מצוין "חדר שמאל בגודל תקין, תפקודי הסיסטולי בגבולות הנורמה, פרט להיפוקינזיה קלה לטראלית ופוסטריורית". הוועדה העירה כי ממצאי בדיקה זו תואמים בדיקה גופנית שבוצעה על ידי הוועדה בישיבתה מיום 12.9.11, בה לא נמצאו סימני אי ספיקת הלב או ירידה משמעותית בכושר תפקוד הלב.  הוועדה קיבלה את ערר המבקש בקובעה כי אין מקום לניכוי מצב קודם עקב גורמי הסיכון. הוועדה קבעה למבקש נכויות זמניות ונכות צמיתה החל מיום 12.12.11, בשיעור 10% לפי סעיף ליקוי 9(1)(ג)(1) לתוספת ל תקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) התשט"ז - 1957 (להלן - התקנות). הוועדה ציינה כי בעקבות האוטם החוזר לא חלה החמרה במצב המבקש כפי שנמצא בבדיקת הוועדה ולאור ממצאי בדיקת האקו. אשר להפעלת תקנה 15 לתקנות, הוועדה סברה כי אין להפעיל התקנה מאחר שהנכות אינה מונעת מהמבקש לחזור לעבודתו באופן מלא. על החלטת הוועדה הגיש המבקש ערעור לבית הדין האזורי.

3.     בפסק בית הדין האזורי, מיום 28.8.12, פסק בית הדין כי לא נפל פגם משפטי בהחלטת הוועדה. הוועדה הסבירה כי על סמך ממצאי הבדיקה הקלינית ועל סמך בדיקת האקו אין סימנים לאי ספיקת לב ואין ירידה משמעותית בכושר תפקוד הלב. בית הדין קבע כי מדובר בהחלטה רפואית ואין מקום להתערב בהחלטה זו. נפסק כי, קביעת הוועדה לפיה המבקש מסוגל לשכב פרקדן 10 דקות ללא מצוקה נשימתית היא קביעה רפואית. צורת הבדיקה, אופן הבדיקה ואורך הבדיקה הם עניינים שברפואה. בית הדין פסק כי השאלה האם נכה יכול לחזור לעבודתו היא שאלה שבסמכות הוועדה וכי לא נפל פגם בהחלטת הוועדה שלא להפעיל את תקנה 15.

הצדדים הגישו, ביום 12.9.12, בקשה מוסכמת לביטול פסק דין. בהחלטת בית הדין האזורי, מיום 6.11.12, נעתר בית הדין לבקשת הצדדים והורה על הארכת המועד להגשת סיכומי המבקש עד ליום 16.11.12.

ביום 22.11.12, אחר קבלת סיכומי המבקש, נתן בית הדין האזורי את פסק דינו (להלן - פסק הדין השני). בית הדין פסק כי במסגרת ערעור על החלטה רפואית לעררים לא נשמעות ראיות וכי צורת הבדיקה ואופן הבדיקה הם עניין שברפואה. בית הדין התייחס לממצאי בדיקת המבקש בפני הוועדה ולממצאי בדיקת האקו, התואמים את ממצאי הבדיקה הגופנית, שהוועדה ערכה למבקש. בית הדין קבע כי אחר עיון בסיכומי המבקש, אין מקום לשנות את פסק הדין אשר ניתן ביום 2.8.12. על פסק דינו של בית הדין האזורי הגיש המבקש הבקשה לרשות ערעור שבפני.

4.     בבקשתו טען המבקש כי בית הדין האזורי לא נתן דעתו, בפסק הדין השני, לטענות שהועלו בסיכומיו. המבקש טען כי הוועדה התעלמה ממסמכים רפואיים המוכיחים כי נכותו למצער תואמת את סעיף ליקוי 9(1)(ג)(2) ואפילו יותר. אשר לקביעת הוועדה, לפיה המבקש " מסוגל לשכב פרקדן 10 דקות ללא מצוקה נשימתית", טען בא כוח המבקש כי הוא נכח בבדיקה וכי ספק האם כלל בדיקת המבקש על ידי הוועדה ארכה 10 דקות. לטענת המבקש, על סמך בדיקה הפיזית לא ניתן לקבוע כי " לא נמצאו סימני אי ספיקת לב או ירידה משמעותית בכושר תפקוד הלב" וכי החלטת הוועדה לפיה למבקש סעיף ליקוי 9(1)(ג)(1) אינה מנומקת ולא ברי מדוע לא נקבע למבקש סעיף ליקוי 9(1)(ג)(2) . הוועדה התעלמה, כך נטען, מאירוע הלב הנוסף שעבר המבקש, אשר לאחריו, כפי שצוין על ידי המבקש בפני הוועדה, המבקש כמעט ואינו מסוגל לעשות כל מאמץ. בנוסף, טען המבקש כי הוועדה שגתה באשר לאי הפעלת תקנה 15. מאחר שהמבקש עבד בעבודה, בה הוא אינו יכול לעבוד יותר וכי הכנסותיו ירדו כמעט לחלוטין. לטענת המבקש, לאור הספק, יש לאפשר לו להיבדק על ידי וועדה בהרכב אחר.

5.     לאחר שעיינתי בפסקי בית הדין האזורי ונתתי דעתי לטענות המבקש ולכלל החומר המונח בפני, אני מחליט כי אין ליתן רשות ערעור בבקשה, משלא נפלה טעות משפטית בפסק דינו של בית הדין האזורי. למבקש טענות רבות, שעיקרן טענות מתחום הרפואה. מסקנותיה הרפואיות של הוועדה הינן  בתחום סמכותה המקצועית ולא מצאתי כי צידוק להתערב בהן. המבקש טען כי הוועדה התעלמה ממסמכים רפואיים המוכיחים שנכות המבקש תואמת סעיף ליקוי חמור יותר. המבקש לא צירף לבקשתו ולו מסמך רפואי אחד. המבקש טען כי הוועדה התעלמה מאשפוזו של המבקש בשנת 2011. מעיון בפרוטוקולי הוועדה עולה כי הוועדה עצרה את הדיון בעניינו של המבקש וביקשה כי יומצאו לידיה מסמכי האשפוז האחרון של המבקש מחודש יוני 2011. הוועדה נתנה דעתה למסמכים אלו וביססה מסקנותיה על הקבוע בהם. הוועדה נימקה החלטתה. אשר להפעלת תקנה 15, ירידה בהכנסות הינה אחד משני תנאים מצטברים בהם על מבוטח לעמוד, על מנת שניתן יהיה להכניסו בשערי תקנה 15 לתקנות. התנאי השני המצטבר הינו מסוגלות מבוטח לחזור לעבודתו. הוועדה התרשמה כי נכות המבקש אינה מונעת ממנו לחזור לעבודתו באופן מלא. משאלו הם פני הדברים, יש לדחות טענת המבקש אף בעניין זה. הנה כי כן, נוכח כלל האמור, לא מצאתי צידוק לקבלת בקשת רשות הערעור.

6.     סוף דבר - הבקשה נדחית. אין צו להוצאות.

ניתנה היום,  כ"ו שבט תשע"ג (06 פברואר 2013) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: